מדורת השבט של קיבוץ להב: עקיבא לב-רן יפרוש מעריכת העלון לאחר 30 שנה

עקיבא לב-רן (89) עורך את עלון קיבוץ להב, "ניצוצות להב", ב-30 השנים האחרונות. ב-26 בפברואר 2023 הוא יפרוש מתפקידו, 30 שנה בדיוק לאחר שהתחיל בתפקידו. לב-רן הוא אדם רהוט שצבר קילומטראז' מכובד מיום היווסדו של הקיבוץ ועד היום. מוזמנים לקרוא ראיון פרישה מרתק ואופטימי.

מאיפה נולד הרעיון לייסד עלון לקיבוץ?
"היינו בגרעין בצבא וקראו לנו גרעין להב. היינו בקיבוץ דן בנח"ל כשמונה חודשים ושם הוצאנו עיתון של הגרעין שנקרא "ניצוצות להב". הוא יצא מספר פעמים, והשם הזה עבר בירושה כשעלינו לקיבוץ באוגוסט 52'. השם "ניצוצות להב" קיים יותר זמן מהקיבוץ. הוא התחיל חצי שנה לפני שהקיבוץ היה קיים".

אילו שינויים העלון עבר עם השנים?
"הוא עבר הרבה שינויים. קודם כל כי הזמנים השתנו, ההשקפות השתנו, הצורה שבה אנשים התבטאו השתנתה. בהתחלה לא היו חותמים בשמות משפחה, רק בשם פרטי. מישהו היה חותם 'אפרים', עכשיו לך תדע איזה אפרים, כי היו כמה. באותה תקופה היה ברור לכולם שמדובר במישהו מסוים. גם העורך לא הזדהה בשמו, היה כתוב 'העורך' או 'המערכת'. אני שומר את כל הגיליונות מהתחלה, יש לי אותם בארכיון. קשה לדעת מי היה העורך של העיתון, כי אין שמות. לא הייתה מודעות לעניין הזה. בכל זאת, היינו ילדים בני 18 ועכשיו אנחנו בני 90".

מה השתנה מבחינת התכנים?
"כולנו מושפעים ממה שקורה בעולם. אז היו כותבים המון פראזות והיום אנשים יותר מעשיים, מדברים יותר לעניין. אפשר לראות בעלון במשך השנים שאנשים היו מכניסים קטעי ספרות ודברים כאלה והיום אנשים "תכלס", כמו כל עיתון בארץ".

בעבר הוקדש נתח יותר גדול לחדשות הקיבוץ? הרי לא הייתה לאנשים דרך אחרת להתעדכן.
"מכיוון שאני מוציא את העלון פעם בשבועיים, כבר 30 שנה, אני מקפיד לא לפספס אף שבוע. אנשים מחכים לזה. כך הרגלתי אותם במשך השנים. זה מצרך שמגיע אליהם כל שבועיים. אם זה יוצא פעם בחודש, לחדשות כבר אין ערך. מה שקרה בתחילת החודש כבר לא מעניין בסוף החודש. אם אתה UP TO DATE מה שנקרא, אז אנשים קוראים את זה כמו שקוראים עיתון. כיוון שהקיבוץ השתנה ואנשים עוסקים במלאכות שונות, נפגשים פחות וגם חדר האוכל לא מה שהיה פעם, כבר לא כל כך באים אליו, המפגשים האישיים הידלדלו. העלון משמש מעין מפגש, מדורת השבט".

יש לך "יורשים" בתפקיד?
"יש כמה אנשים. מסתבר שהעיתון תפס מקום של כבוד גם אצל החדשים שהגיעו לפני שנתיים-שלוש-ארבע. הם ספגו את רוח הקיבוץ, את ה-DNA, ומרגישים שיש לזה חשיבות. המון אנשים עם יכולות הצטרפו אלינו, ואני שמח שיש כבר שלושה-ארבעה מועמדים שאמרו שהם מעוניינים. אני מעביר להם ירושה מסודרת".

נגישות